רשימת ספרים לכיתות טי – יב’ לשנה”ל תשס”ז

עיקר הרעש הוא מדרכים עירוניות המוקפות מבני מגורים צפופים. בדרכים אלו מהירות הנסיעה של כלי הרכב היא איטית, ובגלל הצמתים הרבים, מספר העצירות הוא רב. כמו כן, השימוש בצופרים הוא נרחב יותר בכבישים העירוניים. בדרכים הבין-עירוניות המהירות היא אומנם גבוהה, אך המכוניות חולפות במהירות על פני קטע מסויים של הכביש, ולכן הרעש הוא מועט. כמו כן, ריכוז האוכלוסייה המתגוררת בסמיכות לכבישים הבין-עירוניים הוא קטן, ומספר העצירות בכביש זה הוא מועט.

מפלסי הרעש הנוצרים ע”י הרכב הקל הם נמוכים יותר בהשוואה למפלסי הרעש של הרכב הכבד. אולם, תרומתם למפלס הרעש הכולל מהתחבורה היא גדולה בגלל מספרם הרב.

למרות שהחוק איננו מחייב, הרי וועדות התכנון דורשות כי תכנון כבישים יהיה מלווה בתסקיר השפעה על הסביבה או, לחילופין, חוות דעת לגבי האקוסטיקה ומפגעי הרעש הצפויים.

בארץ אין תקן רשמי לרעש מכבישים, אולם המשרד לאיכות הסביבה אימץ את הערכים שנקבעו ע”י משרד התחבורה בארה”ב כערכים מרביים מותרים למפלסי רעש. התקן אומר כי במידה וקיים חשש ליותר מ-67 דציבלים מחוץ לבתי מגורים או, מעל 62 דציבלים מחוץ למוסדות ציבור רגישים לרעש (בי”ס, בי”ח, בתי כנסת, גני ילדים) יש להשתמש בכל האמצעים האפשריים למניעת המפגע. כדאי לציין כי ועדה מייעצת המליצה להוריד בשלושה דציבלים את מפלסי הרעש שצויינו קודם, בעת תכנון כבישים ושימושי קרקע בסמוך לכביש.

אחד הדרכים להילחם במטרד הרעש הוא קביעת תקנים לרעש הנפלט מכלי הרכב השונים, מדידת הרעש שיוצרים כלי הרכב ( למשל, בעת מבחני הרישוי השנתיים – טסט) ונקיטת אמצעים נגד בעלי כלי הרכב שאינם עומדים בתקן.

קיימות ארבע שיטות למדידת רעש הנפלט מכלי רכב:

1. מבחן ” הרכב הנע” מתקיים באתר מיוחד אשר מתקיימים בו תנאים של שטח פתוח. הרכב נע במהירות והספק קבועים. מיקרופונים על המסלול מודדים את הרעש. הבדיקה נעשית בעיקר לרכבים חדשים.

2. מבחן “הרכב העומד” מקובל פחות והוא מבוצע בעיקר כהשלמה למבחן הראשון בייחוד שהרכב הנבדק הוא רכב כבד. בשיטה זו הרכב נמצא בהילוך סרק ומנועו מופעל. מיקרופונים על המסלול מודדים את הרעש.

3. בדיקת מפלט היא שיטה הדומה לשיטת הרכב העומד אלא שכאן מודדים את הרעש בסמוך לצינור המפלט.

4. בדיקה לצד הדרך היא בדיקה המקובלת לגבי רכבים שאינם חדשים. המדידה מתבצעת לצדי הכביש בזמן אמת ע”י ניידות של משרד התחבורה.

בדרכים הראשיות המצויות בערים עוצמת הרעש המומלצת לשעת השיא בתנועה היא 67 דציבלים.

בנוסף על קביעת תקנים לכלי רכב ניתן לטפל בבעיית הרעש בסמוך למקומות יישוב בדרכים נוספות:

· תכנון דרכים עוקפות

· הגבלת מהירות ביישוב

· איסור שימוש בצופרים

· פיתוח מודעות לתחבורה ציבורית

· הגבלת תנועת כלי רכב כבדים באזורים מיושבים בצפיפות

· סלילת כביש במפלס הנמוך ממפלס השכונה (סיכוך טבעי של האדמה)

· סיכוך אקוסטי (עץ, אבן, צמחיה- ולא ע”י זכוכית משום שהיא מורעדת כתוצאה מפגיעת גלי הקול בה וכך מעבירה את הרעש הלאה)

· מנועים שקטים (בנזין ולא דיזל) ותקינים (תלוי גם בגיל הרכב)

· גל ירוק בכבישים העירוניים המקטין את הצורך בעצירות

· כבישים שקטים להקטנת החיכוך של גלגלי הרכב עם הכביש

· כיכרות