פינת יצירה

ילד/עדי עבדה

ילד קטן,איבד את הדרך.
כבר בן עשרים,
צלקת בברך.

דמעה שזולגת,
מדים מוכתמים.
לא בדם, בגעגועים.

חיים בתוך מלחמות,
בואו נירה פרחים בצרורות.
כל כך הרבה שנאה..
בואו נפצע מאהבה.

לד קטן,
הניח פרחים
לא בגינה,
על קבר אחים.
שכח כבר מזמן,
איך מחייכים.
מלמול שפתיו,
תפילת מלאכים.

חלוקי נחל, עלים נידפים
בהם נגע פעם,
אך הם, לא כמוהו,
מתחדשים…

דינה שפונט
אני לא כבולה בשרשרת
בטח שלא באזיקים
אני לא כבולה לא במסגרת
אבל מרגישה שאותי מחזיקים

אני לא כבולה גם לא בחבל
בטח שלא בשרשראות
אני לא כבולה לא בסבל
אבל סובלת סובלת מאד

אני לא כבולה בסביבה שלי
בטח שלא באהבה
לא ממליצה להיות אני
אני המקום בו מתה גאווה

על פיסת נייר/
עדי עבדה

על פיסת נייר,
ועל מכתב מאבן,
ניסיתי לצייר,
את עינייך, במכחול.

אבל עומק כזה,
ויופי, ושלהבת,
לא אצליח לצייר.
ואין איש שיכול.

על ילדות יפה,
ועל קרני השמש,
ניסיתי לספר,
בעטי הכחול.

אבל תמימות כזו.
פרחי גינה וסומק,
לא יכלו ללכת.
יצאו אז במחול…